<h1>סמ"ג עשין סימן י"ח</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מאימתי קורין את שמע בערבין משעת יציאת הכוכבים עד חצי הלילה כדברי חכמים ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא ידי חובתו דהלכה כרבן גמליאל שסובר כך ולא אמרו חכמים חצות אלא לכתחילה כדי להרחיק האדם מן העבירה.
גרסינן בירושלמי דברכות תניא הקורא קרית שמע קודם יציאת הככבים לא יצא ידי חובתו ואומר ר"י דאנן סביר' לן כתנאי דגמרא דריש ברכות שמקדימין זמן ק"ש לצאת הככבים לכך נהגו לומר ק"ש בב"ה קודם צאת הככבים ועוד יש לסמוך בדיעבד על המנהג אהא דאמרינן בפרק תפילת השחר דעבד כרבי יהודה דאמר מפלג המנחה ואילך ליליא הוא עבד: סוף הירושלמי אם כן למה קורין אות' קודם לכן בבית הכנסת כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. מכאן פוסק רבינו שלמה שקרית שמע שעל מטתו נראה עיקר. והקשה רבי יעקב על זה שהרי על מטתינו אין אנו קוראין את כולה ולא בברכותיה ועוד הא תניא כוותיה דרבי יוחנן דאמר קרית שמע ואחר כך תפילה בשכבך כמו ובקומך ולפסק רבי' שלמה הי' בשכבך זו תפילה אחר כך קרית שמע כדברי רבי יהושע בן לוי ועוד גרסינן בירושלמי במקום אחר למה קורין אותה בערב כדי להבריח את המזיקין אלא ודאי קרית שמע שבבית הכנסת עיקר והירושלמי שהביא רבי' שלמה לראייה אומ' רבינו יעקב שהיו רגילין לקרות קרית שמע במנחה אחר תהילה ונתבטל על ידי שמד.
<h2>דף ה.</h2>
אמרינן בפ"ק דברכות כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב פיפיות בידו שנאמר ירננו על משכבותם רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם: בירושלמי רבי זעירא הוה קרי שמע וחזר וקרי עד שהיה משתקע בשינה ובפרק שני דשבועות אומר דרבי יהושע בן לוי היה אומר שיר של פגעים הוא ויהי נועם, ומזמור מה רבו צרי וארוממך ה' כי דיליתני ואחר כן היה ישן.
<h2>דף ט:</h2>
מסקינן שם כדברי רבי יהושע בן לוי שהקורא קרית שמע של ערבית אחר שעלה עמוד השחר קודם הנץ החמה לא יצא ידי חובתו אלא אם כן היה אנוס או שיכור או חולה או כיוצא בהן מתוך כך מדקדק רבינו יעקב שעיקר זמן קרית שמע של שחרית אחר הנץ החמה שקודם לכן נחשב לילה לכל הפחות לגבי אנוס: ובירושלמי דברכות גרסינן משיאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין: ועוד מביא ראייה מדתנן ביומא פרק אמר להם הממונה אף היא עשתה נברשת של זהב בירושלים בשעה שחמה זורחת היו ניצוצות יוצאות ממנו וידעו כל העם שהגיע זמן קרית שמע פירוש נברשת זו מנור', וכן בדניאל לקבל נברשתה: ועוד ראייה מדתנן במסכת מגילה אין מוהלין ואין טובלין ואין מזין בו עד שיהא הנץ החמה וכולן שעשו משעת עמוד השחר כשר משמע שהדברים שמצותן ביום עיקר זמנן בהנץ החמה: אמ' אביי זמן קרית שמע של שחרית כוותיקין פירוש שהוותיקין היו מתחילין לקרותה קודם הנץ החמה כדי שיגמרו לקרותה ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה ויהיו סומכין גאולה לתפילה בהנץ החמה כדכתיב ייראוך עם שמש ומפרש בירושלמי ייראוך כדי שתהא החמ' מטפטפת בראשי ההרים הוא הנץ החמה: מפרש רבי' יעקב דברי אביי כוותיקין שנזכר זמן הנץ החמה בדבריהם לאפוקי דאחרים שאומרים זמן קרית שמע משיכיר איש חבירו ברחוק ארבע אמות ולא ממש כוותיקין שהרי וותיקין אלו מקדימין שלא כדין קודם הנץ החמה שהרי עיקר קרית שמע לאחר הנץ החמה מכח הראייות שביארנו למעלה ורבינו יצחק בן אחותו פוסק כאביי דהוא בתראה שאומר קרית שמע כוותיקין ומפרש ממש כוותיקין שאף על פי שרבי יהושע בן לוי פליג עליו ואומר שנחשב לילה עד הנץ ומתניתין דיומא יש לומר שהוקבע אותו זמן לציבור לפי שאין יכולין למהר ולהקדים כוותיקין כי רוב בני אדם אין בקיאין לכוין ומתניתין דמגילה אין חשובה כל כך ראייה לעניין קרית שמע: מסקינן הלכה כרבי יהושע שאומר שעונה קרית שמע של שחרית מושכת עד שלש שעות מכאן ואילך אם איחר יותר אף על פי שלא יצא ידי קרית שמע בעונתה לא הפסיד מלברך ברכות שלפניה ושלאחריה כאדם הקורא בתורה ומוכח שם בעניין מחלוקת דרבי ורבי נתן בפרק קמא דברכות שעד ולא עד בכלל שאין השעה שלישית בכלל ואין עונת הזמן כי אם שתי שעו' שלמו' ונראה לי דג' שעות ממש שלמו' הוי עונתה שהמלכים עומדין ממטתן בשתי שעות ביום וקורים אותה בשעה שלישית וכן יש בירושלמי ר' אסא ורבי חייא בר הונא הוו מצלי לתלת שעין רבי ברכיה קרי שמע ומצלי בתר תלת שעי ומקשה והתנן הקורא מכאן ואילך וכו' משמע שעד סוף ג' שעות זמן קרית שמע מסקינן שם בגמרא מי שהקדים וקרא קרית שמע של שחרית אחר שיעלה עמוד השחר קודם הנץ החמה יצא ידי חובתו ותנן נמי במגילה וכולן שעשו משיעלה עמוד השחר כשר ופסק רב אלפס באדם היוצא לדרך שקורא לכתחילה משיעלה עמוד השחר קודם הנץ החמה ויצא ידי חובתו כדאמרינן בפרק תפילת השחר אבוה דשמואל ולוי כי נפקי לאורחיה הוו מקדמי ומצלו.
<h2>דף י:</h2>
הא דאמר רבי אליעזר בפרק קמא דברכו' כל האוכל ושותה ואחר כך קורא קריית שמע עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גיוך פירוש בהלכות גדולו' דאקרית שמע של שחרית קאי.
מצות עשה לקרא קרית שמע פעמים בכל יום שנאמר בשכבך ובקומך ודרשו בית הילל במסכת ברכות בשעה שבני אדם שוכבין וזהו בלילה ובשעת שבני אדם עומדים וזהו ביום ולאחר שגומר פסוק ראשון אומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ובפרק מקום שנהגו מפרש הטעם שבשעה שבקש יעקב אבינו לגלות את הקץ לבניו נסתלקה ממנו שכינה ואומר לבניו שמא יש בכם פסולת שאינו מאמין בה' אחד ענו כולם ואמרו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד שמח הזקן וענה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לפיכך אף במקומות שאומרים שמע בקול רם עד אחד אומרים ברוך שם כבוד מלכותו בלחש.
<h2>דף יג.</h2>
והלכה כרבי יהודה שאומר בין הפרקים שואל בשלום אדם שחייב בכבודו דווקא ומשיב שלום לכל אדם אבל באמצע הפרשה אינו מפסיק לשאול בשלום אלא במי שמתיירא ממנו כגון מושל או אנס ומשיב מפני הכבוד: ואילו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשנייה בין שנייה לשמע בין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמ' לאמת ויציב לא יפסיק ופירש רבינו משה כי דינו כאמצע הפרק.
שנינו במסכת סוטה שקרית שמע נאמר בכל לשון אמנם אף באותו לשון צריך ליזהר משיבוש שבאותו לשון.
<h2>דף יג:</h2>
פוסק רבא שם כרבי מאיר דאמר אין צריך כוונת הלב כי אם בפסוק ראשון וכן אמר רב נחמן לעבדיה כשאני מתנמנם בפסוק קמא תצעריני להקיצני כדי שאתכוון, אחר כך אל תצעריני יותר: ואמר רבא קרא קריאת שמע עד אחד ונאנס בשינה יצא ואמרינן נמי התם שזהו קרית שמע של רבי יהודה הנשיא כשהיה טרוד בגירסא לא היה אומר יותר ולא היה אומר ברכות שברכות אינם מעכבות כדמדקדק בירושלמי מדתנן היה קורא שמע בתורה אם כיון לבו יצא: ומכאן יש ללמוד שהמהלך בדרך דיי לו שיעמוד בפסוק ראשון בלבד וכן ישנו בפירוש באגדת באלה הדברי' רבה בפרשת ואתחנן שאומר כן רב יהודה בשם רב ולא כדברי ה"ג שמצריכו' לעמוד עד על לבבך: אמנם שנינו האומנין בטלין ממלאכתן בפרק ראשון: וכן אמרו בפרק קמא דיומא שלא ירמז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יורה באצבעותיו בפרק ראשון שלא תהא קריאת עראי.
<h2>דף טו.</h2>
רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמייא בעידן ק"ש פי' לייט מקלל אלא מקנח ידיו בעפר או בצרור ודיו שנאמר ארחץ בנקיון כפי בדבר המנקה ולא כתב במים ודווקא לקרי' שמע אבל לתפלה שהוא מדבר להקב"ה צריך לחזור אחר המים. ותניא נמי היית' טליתו חגורה לו במתניו מותר לקרוא ק"ש ולתפלה עד שיכסה לבו שיש להחמיר יותר בתפלה מטעם שאמרנו: ובפרק אילו עוברין אמרינן לתפלה ולנטילת ידים ארבעה מילין פירוש להתפלל בעשרה וליטול ידיו לאכול ילך עד ד' מילין לאדם ההולך בדרך ולא שנו אלא לפניו אבל לאחריו אפילו מיל אינו חוזר הא פחות ממיל חוזר ושיעור מיל אלפים אמה ויש מפרש לתפלה ליטול ידיו לתפלה.
פסקינן שם הלכה בק"ש שאעפ"י שצריך להשמיע לאזנו וגם צריך לדקדק באותיותיה אם לא השמיע ולא דקדק יצא: כיצד ידקדק יזהר ליתן ריוח בין הדבקים כגון ובכל לבבך על לבבך על לבבכם עשב בשדך ואבדתם מהרה הכנף פתיל שלא יראה הכל כתיבה אחת ומדלג אות אחת מן האותיות שאומר בכלבבך: ואמרינן בירושלמי שצריך להתיז ולהדגיש זיין של תזכרו שלא יראה תשכרו: וצריך להאריך בדלת של אחד כדי שימליכוהו בשמים וארץ ובארבע רוחות: אמר רב אשי ובלבד שלא יחטף בחי"ת וצריך שלא יאריך באל"ף דאחד שלא יראה כאומר אי חד וכשיאמ' היום ישתוק מעט ואח' כך יאמר על לבבך שלא יראה כאלו אומר היום יהיו על לבבך ולא למחר כדאיתא בפרק מקום שנהגו.
<h2>דף טז.</h2>
אמרינן בברכות הקורא קרית שמע וטעה ואינו יודע באי זה מקום טעה חוזר לראש. טעה בין פרשה לפרשה חוזר לפרשה ראשונה. טעה בכתבתם ואינו יודע אם בשמע אם בוהיה אם שמוע חוזר לכתבת' ראשונ'. ואומ' שם התלמוד שאם נסתפק לו לאחר שקרא למען ירבו ימיכם אינו חוזר דודאי בכתיבה אחרונה עומד שעל הרגל לשונו הוא הולך.
<h2>דף טז:</h2>
וכן העוסק במצוה וטרוד בה כגון חתן שנשא בתולה אע"פ שאינו עוסק במצוה עדיין הואיל וטרוד בה עד שיבעול פטור מק"ש עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה מכאן ואילך חייב אפי' לא בעל.
<h2>דף יח.</h2>
וכן מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו פטור עד שיקבור המת: והמשמ' את המת אע"פ שאינו מתו והחופר קבר למת פטורין מק"ש: היו שומרי המת שנים אחד קורא ואחד שומר.
<h2>דף כ.</h2>
תנן התם נשים ועבדים וקטנים פטורים מקרית שמע פי' רבי' יעקב שמדבר בקטן שלא הגיע לחינוך וסיפא דקתני וחייבין בתפלה ובמזוזה וברכת המזון בנשים ועבדים בלבד מדבר ומ"מ מלמדין הקטנים לקרותה כדי לחנכן במצות.
<h2>דף כד.</h2>
היה ישן עם אשתו אשתו כגופו דמי ואף על פי שנוגעין בקירוב בשר מלמטה הופך פניו וחוצץ טליתו מתחת לבו וקורא וכן בניו ובני ביתו הקטנים אבל לא הגדולים והם תינוקת מבת אחת עשרה שנה ותינוק מבן שתים עשרה שנה אסור לו לקרות עמה' עד שתפסיק טלית ביניהם וכיון שהגיעו לשדים נכונו ושער צומח נחשבים כגדולי' וכן פסקו רב אלפס והלכות גדולות.
<h2>דף כה.</h2>
כל מקום שיש צואה או מי רגלים וכן גרף של רעי ועביט של מימי רגלים אין קורין בו אלא אם כן הרחיק ארבע אמות אם היו לאחוריו או לצדדין: ואם הם לפניו ירחיק מלא עיניו: וכן צריך להרחיק ארבע אמות מן הקבר ומן המת כדאמרי' בפ' משוח מלחמה ודי בהרחקה זו אף כשהן לפניו: ומסקינן בפרק מי שמתו שאם היתה הצואה יבישה יותר מכחרש עד שאם זורקה תתפרר והמי רגלים נבלעו בקרקע ואין רישומן ניכר מותר לקרות כנגדן בעניין זה: [כה:] וצואה כל שהו מבטלה ברוק עבה, ומי רגלים של פעם אחת אם נתן בהן רביעית מים מותר לקרות עמהם בתוך ד' אמות כרבי זכאי וכן פסק רב יוסף: ואמר רבא הילכתא כפה כלי על הצואה או על מי רגלים מותר לקרות שם: ריח רע שיש לו עיקר מרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח וקורא כרב חסדא דתניא כוותיה: וריח רע שאין לו עיקר כגון רוח מותר ללמוד כשהוא יוצא מחברו אבל מעצמו אסור ואפילו מחבירו היינו דווקא דברי תורה אבל לקרות שמע אסור עד שיעבור הריח: פסק רבינו חננאל דקיימא לן כרב חסדא דאמר דאסו' לקרות שמע כשיש צואה על בשרו אפילו מכוסה בבגדיו ואף על גב דרב חסדא תלמידו של רב הונא ורב הונא פליג עליה אזלינן לחומרא, תניא בסוף פר' לולב הגזול קטן שיכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס לגדול פורשים מצואתו וממימי רגליו.
<h2>דף כה:</h2>
היה רוחץ במים עכורין שאין ריחן רע עד שאינו רואה את הערוה יושב במקומו וקורא ובצלולין מתכסה בבגד כנגד לבו וכן היה נוהג רבינו יעקב: וכן אמרינן שם בברכות [כד.] שטפח באשה ערוה כשהוא מגולה ולא יקרא עד שיחזיר פניו ממנח אף על פי שהיא אשתו.
<h2>דף לג:</h2>
בפרק אין עומדין אמר רבי זירא כל האומ' שמע שמע כאילו אומר מודים מודי' ומשתקין אותו, ואי אמר פסוק כוליה וחוזר ואומר שנית מגונה הוי שתוקי לא משתקינן ליה דאמר הקורא קרית שמע וכופלה הרי זה מגונה וכן פסק רבינו חננאל, ואם קרא כל הפרשה וחזר וקראה בזה לא דבר כלום כדאיתא בירושלמי דרבי זעירא הוה קרי וחוזר וקרי ושמא התם דוקא על מטתו שרי ובירושלמי יש הדא דאתמר בצבור אבל ביחיד מותר.
